פרקטליות בשוק ההון - השפה הסודית של הכסף הגדול

מבוא

עולם שוק ההון נתפס בעיני רבים ככאוטי, בלתי צפוי, מלא בעליות חדות וירידות חדות שאין להן הסבר. משקיעים פרטיים רבים שואלים את עצמם: "איך ייתכן שהשוק עולה יום אחד וצולל למחרת? האם באמת הכל מקרי?" האמת היא, שמתחת לפני השטח, קיימת חוקיות ברורה. השוק לא פועל באקראיות מוחלטת, אלא בתבניות שחוזרות על עצמן שוב ושוב. החוקיות הזו נקראת פרקטליות, והיא למעשה השפה שבה "הכסף הגדול" – הגופים המוסדיים – מתנהל.

מהו פרקטל?

המונח "פרקטל" נטבע על ידי המתמטיקאי הצרפתי בנואה מנדלברוט בשנות השבעים. פרקטל מתאר תבנית שחוזרת על עצמה באותו מבנה בסיסי, אך בקני מידה שונים. אם נבחן ענף עץ, לדוגמה, נגלה שכל ענף קטן דומה במבנהו לענף הגדול יותר, וגם הוא דומה לעץ כולו. כך גם פתית שלג, קו חוף, או אפילו דופק הלב. זהו רעיון של "דמיון עצמי": כל חלק קטן משקף את השלם.

פרקטלים בשוק ההון

בדיוק כפי שפרקטלים קיימים בטבע, כך הם מתקיימים גם בשוק ההון. אם נתבונן בגרף של מניה בטווח של דקה, נגלה תבניות שמזכירות את אותן תבניות שנראה בגרף יומי או חודשי. בכל עלייה גדולה קיימות ירידות קטנות בדרך, ובכל ירידה חדה תמיד תופיע עלייה מתקנת. השוק נע בגלים, מעגל אחרי מעגל, וחוזר שוב ושוב על אותן תבניות. זו בעצם השפה הסודית של השוק – מחזוריות שחוזרת על עצמה בכל טיימפריים.

הכסף הגדול מנהל את המשחק

כדי להבין באמת את התנועות האלו, עלינו לזכור שרוב הכסף בעולם לא נמצא אצל המשקיעים הקטנים. עיקר ההון מרוכז בידיים של הגופים המוסדיים – בנקים, קרנות גידור, קרנות פנסיה, וחברות השקעות גדולות. כשגוף כזה מבצע פעולה בשוק, הוא לא יכול "ללחוץ על הכפתור" ולקנות או למכור כמו משקיע פרטי. היקף הפעולות שלו עצום, ולכן כל קנייה או מכירה מייצרות תנועה אמיתית בשוק.

כדי להסתיר את הכניסה שלהם, המוסדיים משתמשים בשיטות מיוחדות – הם קונים ומוכרים לסירוגין, דואגים שלא לעורר תשומת לב יתרה, ומבצעים עסקאות כך שייראו כאילו השוק עדיין "רגוע". אבל בפועל, הם הם אלו שמייצרים את המחזוריות – תהליך של איסוף (Accumulation) ולאחר מכן תהליך של פיזור (Distribution).

תהליך האיסוף

בדרך כלל, תהליך האיסוף מתחיל לאחר משברים או תקופות פחד. הציבור הרחב יוצא מהשוק, נזהר ולא רוצה לסכן את כספו. בדיוק בנקודה הזו נכנסים המוסדיים. הם מתחילים לאסוף סחורה – לקנות לאט, בעקביות, ובצורה כזו שלא תגרום לעליות חדות מדי. בתקופה הזו נראה לרוב דשדוש, תנועה צידית של המחיר, כי הציבור בחוץ ולא ממהר לחזור. לאחר שלב זה מגיעה עלייה ראשונית, עדיין מתונה. מי שמזהה אותה מוקדם, "המשקיע החכם", מצטרף בשלב זה.

תהליך הפיזור

ככל שהמגמה מתחזקת, הציבור הרחב חוזר לשוק – בדרך כלל מתוך אופוריה וחמדנות. כולם מדברים על מניות, כולם רוצים "להיות בפנים". בדיוק כאן המוסדיים מתחילים את תהליך הפיזור. הם מוכרים בהדרגה את מה שקנו בשלבים הקודמים, תוך כדי שמירה על תחושת המשך המגמה. הציבור קונה מהם, והם מממשים רווחים. בסופו של התהליך, כשהם כבר בחוץ, מתחילה ירידה חדה – והציבור מוצא את עצמו עם ההפסד.

פרקטלים, מעגליות והשוק

כאן בדיוק מתחברת הפרקטליות של השוק עם התנהגות הכסף הגדול. בכל טיימפריים נמצא את אותם מחזורים: פחד → איסוף → עלייה → אופוריה → פיזור → ירידה.

זהו דפוס שחוזר על עצמו, שוב ושוב, בדיוק כמו פרקטל. כל ירידה גדולה מורכבת מעשרות ירידות קטנות, וכל עלייה כוללת עשרות עליות ותיקונים קטנים. התנועה נראית כאילו היא כאוטית, אך למעשה היא בנויה ממעגליות שחוזרת על עצמה.

מה זה אומר למשקיע הפרטי?

הבנת הפרקטליות בשוק ההון מאפשרת למשקיע הפרטי לקרוא בין השורות. במקום להילחם במגמות או לנסות לנחש לאן השוק ילך, אפשר לזהות את אותות האיסוף והפיזור, להבין היכן הכסף הגדול פועל, וללכת בעקבותיו. זה מאפשר לנהל סיכונים בצורה טובה יותר, להיכנס בנקודות חכמות, ולצאת לפני שהגל מתהפך.

סיכום

השוק אולי נראה במבט ראשון כאילו הוא כאוטי, אבל האמת היא שיש בו סדר פנימי ברור. פרקטלים, מחזוריות, ותהליכים קבועים של איסוף ופיזור – כל אלה הם השפה שבה הכסף הגדול מדבר. מי שמבין את השפה הזו, לא צריך לנחש, אלא פשוט להצטרף למסלול שכבר נסלל.